<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשל"ח</h1>
<h2>דף יז:</h2>
אמר ר' יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום. כגון שאיבדה כתובתה דאיכא למיחש דלמא מפקא בב"ד אחרינא וגביא בה. אפי' הכי גובה. ור"י לטעמיה [ב"ב קע"א ע"ב] דר"י וריש לקיש דאמרי תרוייהו כותבין שובר. ותנן [כתובות ט"ו ע"ב] האשה שנתאלמנה או נתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני כו' אם יש עדים שיצאתה בהינומא וראשה פרוע יש לה כתובה מאתיים. ואמרי' התם [ט"ז ע"ב] ליחוש דלמא מפקא וגביא בה. א"ר אבהו זאת אומרת כותבין שובר. וכר' יוסי וכר' חייא בר אבא לסייועי' ממתני' הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה. ולא גרסי' חיישי' דילמא מפקא בב"ד אחרינא הדר וגביא ביה. וא"נ מפקא לה לכתובה ועידי גרושה וגביא ביה ולא מצי למימר פרעתיך וקרעתי כתובתך דהוה ליה למיכתב שובר ולא מהימן. וסיפא דמתני' דקתני כתובה ואין עמה גט הוא אומ' אבד שוברי והיא אומרת אבד גיטי אינה גובה כיון דליכא עדי גירושין דמיגו דמצי למימ' לא גרשתיך מהימן. במקום שאין כותבין כתובה עסיקי' דגט היינו כתובה. אביי דבעי לאוקמי במקום שאין כותבין ס"ל שע"י הגט שבידה היא גובה ובלא גט לא תגבה כתובה. דאפי' במקום שאין כותבין לא יפרע כלום אם לא יהי' הגט בידה דאין כותבין שובר. כל מקום שיש לחוש היא תחזור ותגבה לא תקנו חכמים להפסידו לשמור שוברו מן העכברים. ולא אמרי' היכא דלא אפשר כתבינן שובר. ואיפשר להם לתקן לכתוב כתובה ולא יפסיד הבעל ואין כאן לא איפשר. ולא איפשר היינו שנשרפה כתובה למטה ועדים בדבר. אבל מפני שאין כותבין כתובה אין לנו להפסידו לשמור שוברו מן העכברים. ולא אמרינן היכא דלא איפשר כותבין שובר. ואביי ס"ל אי כותבין שובר כתבינן מכל וכל. ואי לא לא כתבינן כלל. אבל היכא דלא איפשר בענין אחר כגון שנשרפה כתובה משום הכי פריך ליה אביי דילמ' במקום שכותבין אינה גובה ע"פ גט כלום דאיכא למיחש דילמ' הדר מפקא לה לכתובתה. אלא במקום שאין כותבין ליכא למיחש. ואם הוא חושש כלום קרע את גיטה וליכתוב עליה. ומעתה אין לו להפסיד שמא תוציא כתובתה ועדי גירושין ותחזור ותגבה לא תפרע כלום דלא הכריעוהו לכתוב שובר דגט היינו כתובה. כלומ' אין לה דבר אחר אלא זה הגט ולזה יש תקנה שלא יקרענו. והדר ביה אביי כפי סברתו הדר ביה (זה) דהואיל ואין כותבין שובר א"כ כלל אין כותבין שובר מקום שיכולין לעשות שום תקנה. א"כ אלמנה מן האירוסין במאי גביא והא אין כותבין שובר. הוה מצי לפרוכי אלמנה מן הנשואין במקום שאין כותבין כתובה אלא מילתא דפסיקתא דנקט אלמנה מן האירוסין בכל מקום אין כותבין לה כתובה. ומסקי' אלא אביי מגופיה [דמתני'] הדר ביה דאין כותבין שובר ואפי' ע"י גט לא תגבי ביה ואם אין לה כתובה דמצי למימ' פרעתיך ולא הוה בב"ד שהיו מורין לקורעו. אלא הואיל וגובה ש"מ דכותבין שובר. וכפי דעתו של אביי העמיד דברי ר' יוחנן וסייעתיה ממתני' אבל הרבה יכול למחותו כמו שפי' לדברי רב פפא ורב שמואל. ועוד דהא ליתה דא"ל רב נחמן לרב הונא לרב דאמ' גט גובה עיקר וליחוש דילמא מפקא ליה לגיטא בהאי מתא וגביא והדר במתא אחריתי. ומסיק דקרעינן ליה וכתבינן עלויה כו'. ולדידי קשי' לי כו'. וכי כ"ע דמגבי בב"ד מגבי שיותני שהייתי כותב שובר. כל שכן הוא. וכולה שמעתה תמוהה לדברי אביי. והכי ק"ל כר' יוחנן דכותבין שובר. והי' דכתובה הכי וליחוש דילמא מפקא לכתובה וגביא ביה א"ר (אבוה) [אבהו] זאת אומרת כותבין שובר כר' יוחנן. ורב פפא אמ' במקום שאין כותבין [כתובה] עסיקי'. דהיכא דלא אפשר כותבין שובר כרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין כותבין שובר. ומתני' הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה ומוקי לה במקום שאין כותבין כתובה. איכא דמתני לה אברייתא איבדה כתובתה נשרפה כתובתה הטמינה כתובתה רקדו לפניהם שחקו לפניהם. רב פפא אמ' במקום שאין כותבין כתובה עסיקי' והא איבדה כתובתה קתני במקום שאין כותבין כתובה וכתב לה איהו. וליחוש דילמא מפקא לכתובה וגביא ביה. מאי איבדה איבדה באור. אי הכי היינו נשרפה ועוד הטמינה מאי איכא למימר (אטו) [ותו] איבדה למה לי אלא כל איבדה כהטמינה לפנינו דמיא. ולא יהבינן לה כתובה עד דאמרו העדי' נשרפה. ופי' דברייתא הכי. איבדה כתובתה אם אין עדים שנשרפה הרי היא (כהיטמנה) [כהטמינה] ולא גביא. וגירס' הברייתא כמו שהיא כתובה בספרים. איבדה כתובתה נשרפה כתובתה הטמינה כתובתה רקדו לפניהם כו'. ורב פפא ה"ק ברייתא במקום שאין כותבין כתובה. ופירו' דפרק הכותב הכי. הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה. וכדמפרש בגמ' אי לרב אי לשמואל כתובה ואין עמה גט הוא אומ' אבד שוברי והיא אומרת אבד גיטי. תימה לי אמאי נקט שובר. ש"מ כותבין שובר. אמ' רב במקום שאין כותבין כתובה עסיקי' שאינו מפסיד כלום כשיפרע לה יקרע את הגט. וכדמסיק במסקנא. ולדברי רב במקום שאין כותבין אפי' אמר כתבתי והביא ראייה שכתב אפי' הכי גובה כתובתה דמשום (להכי) [הכי] אין לה להפסידה דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שכתב ואין לנו לשנות המנהג. ובמקום שכותבין אפי' הביאה (עד) [עדים] שלא כתב לה לא תגבה כלום דאם אין לה גט דאיהי היא דאפסידה אנפשה שלא כתבה. אלא אם איבדה כתובתה או נשרפה ויש עדים מודה רב דגביא. דהיכא דלא איפשר ואניסה כתבינן שובר. דהכי ס"ל לרב בכל מקום שיש לזה להפסיד ואינו בפשיעתו אלא בפשיעתה היא שאין לה כתובה שלא כתבה כי במקום שכותבין הוא שם אינו חייב לפרוע ולהטיל עול על עצמו לשמור שוברו מן העכברים. ותדע דהאמרי' בגט פשוט. ולית (לה) [ליה] ההיא ברייתא דאיבדה כתובתה נשרפה כתובתה הטמינה כתובתה רקדו לפניהם כו'. ואין נראין דברי רב כי בעל כורחינו צריכין אנו לפרש דרב ושמואל פליגי הכא דרב אית ליה כדפרישי' ושמואל אמ' במקום שכותבין מצינו לאוקומה וכגון שהביאה ראייה כמו כן אינה גובה ע"פ גט. ונמצא כל מקום שהוא ברור שלא כתב לה ע"פ הגט. ועדי מיתה ועדי גירושין כותבין. ובין רב ובין שמואל גט לאו דווקא דה"ה עדי גירושין דהא כותבין שובר בענין זה. ואף רב הדר ביה דמצי לאוקומה כשמואל. ותקנה תקינו חכמים להגבותה בלא כתובה. שמא תאבד כתובתה ובענין שלא בהפסדו של זה דכתובה גובה תוספת. ויטלנה ויקרענה וא"צ לשובר שלה. דילמה מפסדה לה לכתובתה ומפסדה הכל. וגט גובה עיקר ואיהו מקרע ליה וא"צ לכתוב שובר. ומעתה הרי כאן תקנתו ותקנתה. ובמקום שאין הגט באלמנה מן הנשואין או במקום שאין כותבין כתובה על כורחיך כותבין שובר דאין לנו לסלקה מכל וכל. דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. וכיוצא בזה בודאי כותבין שובר. וכן אלמנה מן האירוסין. ואם יש לה כתובה. ורב ושמואל לית להו דר' יוחנן. והלכה כר"י דהא ק"ל דכותבין שובר בגט פשוט. ועוד הילכתא כוותי' דר"י אפי' במקום שמואל דהילכתא כוותיה בדיני. ואי קשיא לר"י דכותבין שובר אם הביאה עדים על כתובתה דהא כותבין שובר כדאמרי' מאי איבדה איבדה באור. א"כ לעיל דאמרי' אירכסה לה כתובתה ומסיק לסוף אמ' פרעתיך אתא לקמיה דר' חייא אמ' הוחזק כפרן. (לאו) [למאי] איצטריכא תיפוק דבלאו הכי לא מהימן דהא לית ליה שובר. וכשם שעל הכתובה לא היה נאמן לומ' פרעתי כך לא יהיה נאמן על האיצטלית לאחר שיש עדים. דהא בעל כורחינו אנו נדחקים לפרש דברי ר' יוחנן וטעמ' משום שובר (הין) ולאו דווקא מעשה בב"ד אלא מפני שהם יודעין ואינה צריכה לעדות דהא הכי אמרי' בגט פשוט אי הכי שטרי הלואה נמי זמנין דאוזיף מיניה בניסן וכתב ליה בתשרי ומתרמו ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה ואמ' לו אף אירכס לו וכתב ליה תברא וכי מטי זמניה מפיק ליה ואמ' הני זוזי השתא הוא דיזפת מינאי קסבר אין כותבין שובר. וכן כולה שמעתא דפורע לו אפי' אירכס שטריה. ואע"פ הנהו איכא לתרוצי כשהוא מודה לו וחוזר אני לפרש כל דברי ר"י דווקא במעשה ב"ד ומשום דתנאום. וכדתנן לא כתב לה בנין דיכרין דיהוון ליכי מינאי אינון יגבון כו'. וה"נ כל דבר שהוא תנאי ב"ד. וידוע לעולם הכתובה מנה מגרעת כלום ותגבה כתובתה. והוא מה שירצה יעשה שכך תיקנו וצריך הוא ראייה לגרע תנאי ב"ד דא"כ מה כח ב"ד יפה. ואינו מטעם דכותבין שובר או אין כותבין שובר דא"צ לומ' כאן כותבין שובר דא"צ לכתוב שובר אלא במקום שמודה אלא שהוא מתירא שמא יחזור ויוציא שטרו. וכי ההיא דרב יצחק בר יוסף בגט פשוט. אלא שר' יוחנן מודיענו שתנאי ב"ד במקום הכתובה לא תגרע והוא נותן. וכן עיקר. ומה שבכתובות פרק שני ההוא בשמודה ואינו דומה לכאן כלל. ואביי פריך ליה שאפי' במעשה ב"ד יכול לטעון. ואם אינו מודה לא יפרע כלום. ואם הוא מודה יכתוב שובר. והדר ביה אביי דודאי בעל כורחינו מכח תנאי ב"ד הוא זה שאינו יכול לכפור. וכן אלמנה מן האירוסין ואלמנה מן הנשואין בעדי מיתה ואינה צריכה שום עדים שאיבדה כתובתה כפשוטה של אותה ברייתא איבדה כתובתה נשרפה כתובתה הטמינה כתובתה. ומטעם שהן תנאי ב"ד. ולא מטעמ' דר' אבהו. ולא מטעמא דרב פפא. ותוספת אפי' על פי עדים. ותו לא מידי.
